פקודת הנזיקין

עוולות פרטיקולריות (ספציפיות):

היזק על יד כלב 

תקיפת כלב היא עוולה נזיקית ולפי פקודת הנזיקין סעיף 41 א לפקודה, בעליו של כלב או מי שמחזקי בכלב כדרך קבע חייב לפצות את האדם שנגרם לו נזק בשל נשיכת הכלב. מלוא האחריות כתוצאה מנשיכת כלב הינה על הבעלים של הכלב. הניזוק אינו צריך להוכיח רשלנות מצד הבעלים, כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי הכלב גרם לנזקיו.

בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין נקבעו הגנות לבעלים ו/ או למחזיק בכלב, אשר בהתקיימן לא יהא בעל הכלב חייב בפיצוי:

1. התגרות של הניזוק בכלב.
2. תקיפת הניזוק את הבעלים , את בת זוגו, הורו או ילדיו.
3. הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

גרם הפרת חוזה

עוולה זו מוגדרת בפקודת הנזיקין בסעיף 62 והיא נועדה להגן על צדדים המתקשרים בחוזה. מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

תקיפה

עוולה זו מוגדרת בסעיף  23 לפקודה : היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.